הפרעת קשב וריכוז היא שם כולל לתכונות ולאיפיונים רבים ומשתנים. רוצה לבדוק האם יש לך הפרעת קשב? אז קרא בעצמך ותוכל לדעת.

כיום,הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות נחשבת בעיה, אך מי קבע שזו בעיה? הכל תלוי בנקודת המבט ומה מחפשים. בחברה הנוכחית הדבר מוגדר כבעיה על פי רוב אך בעבר היה זה יתרון הישרדותי עבור אנשים. על כך מדברת הגישה האבולוציונית...

 טיפול הסטנדרטי להפרעת קשב וריכוז הוא ריטלין (או בשמו האמיתי והקליט-מתילפנידאט) התרופה פועלת במוח על חלקים שונים שאחראים לריכוז ולקשב, וזאת על ידי עידוד של הפרשת חומרים שנקרא דופמין ונוראפינפירין (חלבונים עם שמות ארוכים ומפחידים). החומרים הללו נקלטים בקולטנים מיוחדים שבחלקי המוח שקשורים לריכוז (מוח קדמי, אמצעי וגזע המוח) ומעודדים את התאים שבאיזורים אלו לפעול ולהפוך את התלמיד המבולבל למרוכז ורציני

האונה הקדמית היא האונה האחראית על בקרת הפעולות שלנו בתור בני אדם, ויש שיאמרו שהיא זו שמפרידה אותנו מחיות ("מותר האדם מהבהמה"). האונה הזאת מתפקדת כשוטר של המוח שלנו, והיא אחראית על למנוע מאיתנו לעשות מה שהאינסטינקטים שלנו מכתיבים...

 התפקיד ההורי דורש להיות בעת ובעונה אחת בהרבה מקומות, לכן הורים עם הפרעת קשב וריכוז מוצאים עצמם בבעיה בשל הקושי בביצוע הבלתי פוסק של משימות ומטלות.
כך, למשל, נוכל למצוא את "האמא המגוננת" באופן קיצוני על הילד, זו אשר מעורבת בכל קושי יומיומי שהוא נתקל בו וממהרת לפתור את מצוקותיו. מאידך, נוכל למצוא את "האם הדרשנית", זו שלא ויתרה לעצמה ועל כן דורשת גם מבנה "להיות רגיל".

 כדי שזוגיות תצליח לאורך שנים דרוש מאמץ משותף של שני בני הזוג. אבל מה קורה כשלאחד מבני הזוג יש הפרעת קשב? האם המאמץ אפשרי? האם הפרעת הקשב שוחקת את היחסים? האם ניתן לשמר את איכות הקשר? אנשים עם הפרעות קשב נוטים לחוות את עצמם כלא מספיק טובים ומפתחים לרוב עמדה ביקורתית כלפי עצמם והזולת. האם בעמדת בסיס כזו ניתן לקיים זוגיות, שבה ההבנה, הקבלה והסובלנות הם אבני יסוד?