דיסגרפיה (dysgraphia) היא הגדרה אחת בתוך טווח רחב של בעיות כתיבה ומתייחסת לכתב לא קריא ולטעויות כתיב . דיסגרפיה יכולה להתקיים לבדה אך בדרך כלל מגיעה גם עם בעיות נוירולוגיות כמו דיסלקציה ודיספרקסיה (ליקוי בשליטה על המערכת המוטורית של הגוף) והיא נחשבת ללקות למידה ספציפית .
לפי הערכות של מורים, 11-12% תלמידות ו- 21-32% תלמידים סובלים מקשיים בכתיבה.

התומכים בהשקעת משאבים בלקויי למידה הם גורמים חברתיים הרואים בהם דוגמה לקבוצה חלשה שעל הרוב החזק לסייע לה. לעומת זאת המתנגדים למדיניות הרווחה מצביעים על החשש שתמיכה רחבה מדי בלקויי הלמידה עלולה לפגוע בקופה הציבורית המדולדלת.
מה עושים?! קראו את דעתה של ד"ר רחל שיף...

  דיסקלקוליה היא לקות למידה ספציפית המורכבת מקושי מולד בהבנת מתמטיקה: הבנת מספרים, עבודה עם מספרים, למידת עובדות מתמטיות.
ישנם כ3%-6% דיסקלקוליים באוכלוסייה. אין קשר בין דיסקלקוליה לרמת הIQ (כך שיש כאלו נמוכים, ממוצעים וגבוהים).

 דיסלקציה היא לקות למידה רחבה המורכבת מקושי בקריאה ובאיות ויכולה לבוא לידי ביטוי בקשיים בזיכרון שמיעתי לטווח קצר (חלק בזיכרון האחראי לזיכרונות שלנו שמקורם בשמיעה ונשארים רק לזמן קצר, כמו מספר טלפון שמשננים כדי לזכור עד שנמצא פתק לרשום עליו), בשיום מהיר (היכולת להסתכל על חפץ ולהגיד מהו שמו), ועוד.
לא ידוע כמה אחוזים מהאוכלוסייה בדיוק הם דיסלקטיים, משערים שמדובר בכ5%-10%.